פיצויים עונשיים בארצות הברית – ב': מדינת ניו יורק

מאמר זה הינו המשך לחלק א', אשר עסק בפיצויים העונשיים בארצות הברית

מבוא כללי – פיצויים עונשיים מהם

מטרתו של הפיצוי בתורת הנזיקין היא השבת המצב לקדמותו, כלומר הבאתו של הניזוק למצב שבו היה אלמלא הפגיעה. לעומת זאת הפיצוי העונשי (punitive damages) נועד להשיג יותר מכך.
כפי שציין בית המשפט העליון במדינת ישראל לאחר לימוד מעמיק של הנושא, המשפט האמריקני מציע את הפיצויים עונשיים הרחבים ביותר, הן מבחינת התנאים לפסיקתם, הן מבחינת גובהם (Exxon Shipping Co. Et Al. V. Baker Et Al. להלן: פס"ד אקסון). סדרות הטלויזיה והסרטים מציגים לנו תמונה של פיצויי עתק כמעט בכל משפט. במאמר זה – לאחר שסקרנו במאמר אחר את עקרונות הפיצוי העונשי במשפט האמריקאי – נסקור את עקרונות הפיצוי העונשי במשפט הניו יורקי. אמנם נפסקים שם פיצויים עונשיים יותר מבכל מקום אחר בעולם, אך לא כפי שהדבר מצטייר בסרטים.
נפתח במה שנראה כמובן מאליו, אך לפחות תובעת אחת סברה אחרת: פיצויים עונשיים אינם עילת תביעה בפני עצמה, כפי שלמדה אחת ד"ר הורן, אשר תבעה את הניו יורק טיימס בשתי עילות, וזו אחת מהן. בית המשפט סילק על הסף את תביעתה ב"עילה" זו בקובעו, שאין זו בכלל עילה בפני עצמה.

הדין בניו יורק

הכללים החלים בדבר פיצוי עונשי במישור הפדראלי ובמדינות אמריקאיות אחרות – כלומר פיצוי כנגד התנהגות מכוונת, שערורייתית, פזיזה או אדישה, נכונים ככלל גם לניו יורק. הפיצויים העונשיים בניו יורק הוגדרו כאמצעי להעניש את המזיק ולהרתיע אותו ואחרים כמותו מהתנהגות דומה בעתיד (Walker v. Sheldon, 10 N.Y.2d 401 (להלן: פס"ד ווקר), Krohn v. New York City Police Dept., 2 N.Y.3d 329 ופסקי דין רבים אחרים). מילות המפתח הן Punishment and Deterrence. מסיבה זו נוהגים בתי המשפט להשתמש לא פעם במונח "פיצויים לדוגמא" (exemplary damages).

בניו יורק כמו בשאר ארצות הברית אין פסיקה של פיצוי עונשי כדבר שבשגרה. פיצויים עונשיים נפסקים רק מקום שבו התנהגותו של המזיק אינה רק מכוונת אלא גם מהווה דרגה גבוהה של חוסר מוסר ומציגה מידה כזו של חוסר הגינות המגיעה עד לכדי אדישות פלילית כלפי חובות אזרחיות. כך נפסק בשורה של פסקי דין, וביניהם פס"ד ווקר, Rocanova v Equitable Life Assur. Socy. of U.S., 83 N.Y.2d 603, ו-Ross V. Louise Wise Services Inc (להלן: פס"ד רוס), אשר פורסם במאי 2007.

ב-  Randi A.J. v. Long Island Surgi-Ctr., 842 N.Y.S.2d 558, שניתן בשנת 2007 ב-2nd Department של ה-Appellate Division בניו יורק אימץ בית המשפט עמדה זו באומרו, כי גם ללא כוונה להזיק, אלה המתנהגים ברשלנות רבתי או בהתנהגות חסרת אחריות המעידה על חוסר אכפתיות רבתי לביטחונם או זכויותיהם של אחרים עלולים למצוא עצמם בפני פיצויים עונשיים.

ניתן לאמר באופן ברור, שהרף לפסיקת פיצויים על פי הפסיקה בניו יורק הוא גבוה. בתי משפט אינם ממהרים לפסוק פיצויים עונשיים, ויתרה מכך – במקרים רבים מסלקים סעיפים אלה מכתב התביעה כבר בשלב מקדמי תוך קבלת הטענה, שאפילו תוכחנה כל טענות התביעה, עדיין לא יהיה בהן כדי לעבור את הרף הנדרש לשם פסיקת פיצויים עונשיים (Summary Judgment to Dismiss).

ב- Prozeralik v. Capital Cities Communications, 82 N.Y.2d 466הוסיף בית המשפט וקבע, שפיצויים עונשיים ייפסקו, כאשר התנהגותו של המזיק היתה מכוונת ובעלת אופי של זעם המקושר בדרך כלל לפשיעה. על ההתנהגות להיות חריגה, מזיקה במכוון, נקמנית, בעלת מניע בלתי ראוי או מתעלמת באופן מכוון או אדיש מבטיחות או זכויות (פס"ד רוס בציטוט מתוך Sharapata v. Town of Islip, 56 N.Y.2d 332).

פס"ד רוס – התאמת עקרונות למצבים קונקרטיים

נסיבותיו של פס"ד רוס יכולות לשפוך לא מעט אור על תפיסת פסיקת הפיצויים העונשיים. התובעים אימצו בשנות ה-1960' תינוק דרך סוכנות האימוץ הנתבעת. הם ביקשו ילד בריא בעל ממשפחה בעלת רקע אמנותי. בפועל הסוכנות הביאה אותם לאמץ ילד ממשפחה בעלת רקע פסיכיאטרי בעייתי, דבר אשר התבטא מאוחר יותר בסכיזופרניה פרנואידית, מחלת נפש פסיכוטית של ממש. חמור מכך, משך שנים לאחר האימוץ ראו ההורים את התפתחותו הלקויה של הילד, ופנו לסוכנות האימוץ על מנת לקבל הסברים, עזרה והפניה לטיפול; אלא שהסוכנות שכנעה את ההורים, שהתנהגות הילד נורמלית. במקום להפנות את ההורים לטיפול הם שכנעו אותם להימנע מטיפול כזה ובכך מנעו מהילד ומההורים אפשרות "להינצל" מהאירועים, שהגיעו לאחר מכן. ההורים תבעו בגין מירמה, מצג שווא, הטעייה ושאר עילות. יצויין, שהוכרע שם כממצא עובדתי, שבשנים הרלוונטיות "ילד בריא" היה במשמעות של ילד בריא פיזית. השאלה שנדונה בערעור בגלגול השני (Court of Appeals) היתה אם התנהגות זו הצדיקה פיצוי עונשי (אמנם הדיון היה עקיף. למעשה הדיון עסק בבקשה של הנתבעת לדחות על הסף את הדרישה לפיצוי עונשי בטענת היעדר עילה, והדיון עסק בשאלה, אם יש עילה והאם נכון להדריך את הערכאה הדיונית לדון בכך).

בית המשפט פסק בענין רוס, שאין סיכוי לפסיקת פיצוי עונשי, משום שדובר בהתנהגות, שבשעת אמת לא חרגה מהנורמות הקובלות, וכמו כן לא היה סיכוי להישנות ההתנהגות לאור חוקים חדשים, שחוקקו לאחר אותה שעה. בית המשפט הסכים, שהתנהגות הסוכנות, אילו בוצעה בשנות ה-1990' והלאה ודאי היתה נחשבת שערורייתית, אך בשנות ה-1960' היא היתה סבירה, והבחינה חייבת להיעשות ביחס ל"זמן אמת" ולא כחוכמה שבדיעבד.

פיצוי עונשי בשל הפרת חוזה ביטוח

ב- Rocanova v. Equitable Life Assur. Socy. of U.S., 83 N.Y.2d 603(להלן: פס"ד רוקנובה) וב-New York Univ. v. Continental Ins. Co., 87 N.Y.2d 308 נקבע, שמחדלו של מבטח מלעמוד בהסכם הביטוח אפילו באופן שאינו תם לב לא יצדיק פיצוי עונשי, אלא אם יוכחו שני תנאים: התנהגות מזיקה באופן גס ובוטה המכוונת כלפי המבוטח ודפוס התנהגות דומה המכוונת כלפי הציבור באופן כללי. בפס"ד רוקנובה נקבע, שאין לפתוח הדלת לפיצוי עונשי בשל הנזק הכבד, שהכרה כזו תביא עימה. אמנם השתת פיצוי עונשי על מבטחים ירתיע אותם מלהתחמק מחובותיהם, אך המחיר הביטוחי יהיה גבוה מדי.

מעניין לשים לב לעמדת המיעוט בפס"ד בי-אקונומי. בפס"ד בי-אקונומי עמדה לדיון דרישתו של מבטח נתבע לסלק על הסף רכיב של פיצויים עונשיים כנגדו בשל תביעת ביטוח. דעת הרוב גרסה, שאין לדחות רכיב זה על הסף בטענה שהתקיימה של עילה של הפרת תניה של מסחר הוגן ותום לב. דעת המיעוט ראתה בזה לא יותר מאשר משחק מילים וטענה, שלמעשה יש בזה היפוך של פס"ד רוקנובה.

פס"ד רוקנובה ניתן מפי ערכאת הערעור הגבוהה ביותר במדינת ניו יורק – Court of Appelas. דעת הרוב ב- Acquista v. New York Life Ins. Co., 285 A.D.2d 73(להלן: פס"ד אקוויסטה (פס"ד משנת 2001)) הביעה באופן ברור את מורת רוחה מפס"ד רוקנובה. מכיון שהמדובר בתיק, שנדון בערכאת הערעור הראשונה – Appellate Division (1st Department), לא יכול היה בית המשפט להתעלם מפס"ד רוקנובה, ולכן פעל בעקיפין: הוא פסק פיצויים תוצאתיים לחובת מבטח, היינו הגדיל את גובה הפיצויים מעבר לכיסוי בפוליסה בשל התנהגותו חסרת תום הלב של המבטח. בכך הלך בית המשפט בפס"ד אקוויסטה בעקבות ערכאות במדינות אחרות, וביניהן פסק הדין ביוטה בענין Beck v. Farmers Ins. Exch., 701 P.2d 795 (פסק דין משנת 1985).

פיצוי עונשי המוטל על בעל נכס

אחד התחומים, שבהם נפסקו פיצויים עונשיים יחסית בהרבה מקרים לטובת התובעים בניו יורק, הוא תחום המקרקעין ובאופן ספציפי בענין אחריותם של בעלי מקרקעין כלפי שוכרי הנכס.

כך לדוגמא בפס"ד Solis-Vicuna v. Notias, אשר נדון ב-Supreme Court (הערכאה הדיונית) של מחוז קינגס בניו יורק, נדון מקרה, שבו בעל דירה לא טיפל בבעיית עופרת בצבע הדירה. למרות מספר בדיקות של מחלקת התברואה והגיהות ודרישות לטפל בבעיה לא עשה דבר. בית המשפט אישר את פסק דינם של המושבעים בגובה 800,000$ כפיצוי כלכלי ועוד 260,000$ כפיצוי עונשי. בית המשפט ציין, שמדובר לא רק במקרה המצדיק פיצוי עונשי בשל התנהגותו השערורייתית של בעל הנכס, אלא שהסכום גם היה סביר ביחס לפיצויים הכלכליים שנפסקו. פסק דין דומה ופסיקה דומה ניתנו גם ב-Morris v. Flaig,  511 F. Supp. 2d 282 (תיק פדראלי), אם כי שם נפסקו על ידי המושבעים פיצויים עונשיים בגובה של פי 20 מהפיצוי הכלכלי, ובית המשפט קבע, שהדבר מוגזם והפחית את הפיצוי העונשי למחצית (אם כי עדיין מדובר בפיצוי עונשי העולה פי 10 על הפיצוי הכלכלי).

לעומת זאת תביעה לפיצוי עונשי בגין חרקי מיטה (bedbugs) במלון נדחתה על הסף, משום שאפילו תוכחנה כל טענות התובעים, עדיין אין מדובר באדישות פושעת או בנזק חמור (Grogan v. Gamber Corp, 19 Misc. 3d 798).

אומדן הפיצוי העונשי בניו יורק

ניו יורק היא מן המדינות, אשר לא עיגנו את פסיקת הפיצויים העונשיים בחוק, ובתי המשפט שלה גם לא אימצו רף עליון או יחס כלשהו בין גובה הפיצוי הכלכלי לפיצוי העונשי. מטבע הדברים בתי המשפט בניו יורק מתמודדים אף הם עם בעיית חוסר העקביות, ובכלל עם הקריטריונים לקביעת גובה הפיצויים.

בתי המשפט הסבירו את אופן האומדן (או שמא נאמר – היעדר הדרך לאמוד) של פיצויים עונשיים. בעוד שפיצויים נזיקיים ואפילו פיצויים תוצאתיים נועדו לפצות את הנפגע בגין נזקו הכלכלי (והלא כלכלי) הניתן להערכה ולהוכחה, הרי פיצויים עונשיים אינם נמדדים בפגיעה הכלכלית לניזוק אלא כדרך של ענישה למזיק על מנת לשמש דוגמא לאחרים (Bi Economy Market Inc V. Harleysville Insurance Company Of New York (להלן: פס"ד בי-אקונומי)). לכן אין נוסחה מדוייקת, שעל פיה נקבע גובה הפיצויים העונשיים, אך עליהם לעמוד ביחס סביר לנזק שנגרם ולחומרת ההתנהגות, שגרמה לנזק (פסה"ד ניתן בערכאה הראשונה – I.H.P. Corp. v. 210 Cent. Park S. Corp., 16 A.D.2d 461 ואושר בערכאת הערעור של ה-1st Department ב-12 N.Y.2d 329).

ביטוח פיצויים עונשיים

סוגיה קריטית, שבתי משפט וחברות ביטוח גם יחד כבר נתנו עליה את הדעת בניו יורק, היא ביטוח פיצויים עונשיים. כלומר – האם ניתן להוציא פוליסת ביטוח המכסה פיצויים עונשיים?

התשובה בניו יורק שלילית, והרציונאל מאחורי הדברים ברור (לפחות בעיניים ניו יורקיות): הרי אחת ממטרות הפיצוי העונשי היא הרתעה לעתיד לבוא. קיומה של פוליסת ביטוח עומדת בסתירה ישירה לרציונאל זה. יתר על כן, קיומה של פוליסת ביטוח מפזר את הנזק מהמזיק אל הציבור, כך שלמעשה מי שמשלם את המחיר הוא ציבור המבוטחים ולא המזיק. וראה מספר פסקי דין בענין זה: Public Service Mut. Ins. Co. v. Goldfarb, 425 N.E.2d 810 (פס"ד משנת 1981), Soto v. State Farm Ins. Co., 635 N.E.2d 1222 ואחרים. מאידך יש לזכור, שאם אין ביטוח, כדאי לוודא קיומו של כיס עמוק לנתבע, שאם לא כן פסק דין של פיצויים עונשיים ייוותר חסר כל ערך.

סיכום

בשעה שדנים בסוגיית הפיצויים העונשיים יש לזכור את העקרונות הבאים:

יש להוכיח, שהעובדות הנטענות יכולות לבסס את אותו רף גבוה של התנהגות בלתי מוסרית/שערורייתית/מכוונת/פזיזה/אדישה לזכויות האחר, אשר עשוי להצדיק פסיקת פיצויים עונשיים. חשוב לא פחות לזכור, שאת ההוכחה הזו יש לבצע ביחס ל"זמן האמת" של התביעה. אם לא ייעשה כן התביעה צפויה להיות מסולקת על הסף (Summary Judgment), משום שאפילו תוכחה כל העובדות הנטענות עדיין לא יהיה בהן כדי להוכיח רף של פיצויים עונשיים.

על פי סעיף 909 ל- Restatment (Second) of Torts  (זהו מסמך שנוצר על ידי מלומדים בתחום והמעגן הלכות והגדרות בתחום הנזיקין. אמנם המסמך חסר מעמד משפטי מחייב, אך בפועל בתי משפט רואים בו את אחת האסמכתאות החשובות והמקובלות ביותר לשאוב מהן)  ועל פי פסיקות שונות יש גם יש אחריות שילוחית על חברה בפיצויים עונשיים בשל מעשים פזיזים של הדרג המנהלי.

סוגיה נוספת היא שינוי בתנאים או אפילו בחוק מאז התרחשות האירועים ועד למועד המשפט. המשמעות קריטית משום שכאמור לעיל אחת ממטרותיה של פסיקת פיצויים עונשיים היא הרתעה לעתיד לבוא. אם המצב השתנה, כך שממילא אין עוד סיכון להתנהגות המזיקה הנדונה, הרי שאלמנט ההרתעה לא יושג ממילא, ולכן אין להטיל פיצויים עונשיים.

נושא אחרון הוא מידת הנזק הכלכלי הנדון.

בשעה ששוקלים תביעה ודרישה לפיצוי עונשי בארצות הברית ובניו יורק או התגוננות מפני תביעות כאמור יש לקחת שיקולים אלה בחשבון מראש, שכן הם ישפיעו רבות על סיכויי התביעה בראש נזק זה.

 © כל הזכויות שמורות לעו"ד אדי מאירי

צור קשר 03-5250585

שם*:

טלפון:

ההודעה:

captcha