מבנה המערכת המשפטית בארצות הברית ובניו יורק

מבוא

בכפר הגלובלי החדש, ובפרט לאור הקשר המיוחד בין ישראל לארצות הברית ובין יהודים מכל העולם, ישנו קשר משפטי הולך ומתהדק בין המשפט הישראלי למשפט האמריקאי.

עבור עורכי הדין שבינינו ציטוטים בפסיקה הישראלית מתוך החקיקה והפסיקה האמריקאית, אנאלוגיות והשפעות מן המשפט האמריקאי הם עניין שבשגרה. למשפטן הישראלי "טבעי" לחשוב במושגים של משפט השוואתי בין הדין הישראלי לדין האמריקאי, ולא פעם מבוססת פסיקתו של בית המשפט בישראל על לוגיקה ופסיקה מארצות הברית.

גם לאיש העסקים הישראלי החשיבות בהכרת המערכת המשפטית האמריקאית הולכת וגדלה עם השנים. עסקאות בינלאומיות הן כבר עניין שבשגרה. סוגיות של סמכות שיפוט מעבר לים כבר אינן דבר חדש ואף ניהול משפטים בארצות הברית אינו נדיר.גם הציבור הכללי מתעניין במערכת המשפט האמריקאית מכל הסיבות הנזכרות לעיל. לפיכך אתאר במאמר זה את מבנה המערכת המשפטית בארצות הברית ובניו יורק , כדי שניתן יהיה להבין, לפחות ברמה בסיסית, את אופייה.

המבנה הפדראלי בארה"ב

על מנת להבין את מערכת המשפט האמריקנית יש להבין את המבנה הפדראלי, ולו בראשי פרקים.

בניגוד למקובל לחשוב, המדינות השונות (the States) אינן יציר המדינה הפדראלית (The United States of America), אלא ההיפך הוא הנכון. בתחילה היו מספר מדינות נפרדות. בהמשך הן החליטו להתאחד ולהקים לעצמן שלטון מרכזי – זהו השלטון הפדראלי.

סמכויותיו של השלטון הפדראלי מוגבלות לאלה, שהמדינות הסכימו להפקיד בידיו ולהפקיע מידי עצמן. כך למשל, עד כמה שהדבר נשמע לנו מוזר, אין לשלטון המרכזי בארה"ב סמכויות שיטור, משום שהמדינות לא הסכימו להפקיע מידי עצמן את סמכויות השיטור. מסיבה זו יש משטרות עירוניות (NYPD היא המפורסמת בהן) ומשטרות מדינתיות (States Police), אך אין "משטרת ארה"ב".

יחד עם זאת, בתחומים מסוימים ישנן סמכויות מקבילות. כך למשל הסמכות הפיסקאלית (מיסוי) היא סמכות מקבילה, היינו, ישנו מס מדינתי וישנו מס פדראלי (כך למשל ישנו מס עזבון פדראלי ומס עזבון מדינתי). המס המדינתי הולך לקופת המדינה, ואילו המס הפדראלי הולך לקופת הפדרציה – ארצות הברית.

היחסים בין החוקים השונים מבוסס בראש ובראשונה על סעיף VI לחוקה האמריקנית הקובע:

This Constitution, and the Laws of the United States which shall be made in Pursuance thereof; and all Treaties made, or which shall be made, under the Authority of the United States, shall be the supreme Law of the Land; and the Judges in every State shall be bound thereby, any Thing in the Constitution or Laws of any State to the Contrary notwithstanding.

זוהי פסקת העליונות – Supremacy Clause – הקובעת את עליונות החוקה והחוקים המחוקקים מכוחה על כל דבר חוק אחר.

סמכות השיפוט של שתי המערכות

מבחינת סמכות שיפוט עניינית, לבתי המשפט הפדראליים סמכות לדון רק באותם נושאים, שהחוקה מעניקה בהם סמכות לממשל הפדראלי, ואינם בתחום סמכויות המדינות. כמו כן דנים בתי המשפט הפדראליים בעבירות על פי חוקים פדראליים.

בתי המשפט הפדראליים יכולים לדון גם בטענה, שחוק מדינתי סותר את החוקה האמריקנית.

בתי המשפט המדינתיים יכולים לדון באותם תיקים הנוגעים לחוקים המדינתיים. לאור העובדה, שסמכויות המדינות חולשות על רוב תחומי החיים, יוצא איפוא, כי בבתי המשפט המדינתיים נשמעים רוב התיקים ברוב הנושאים.

הערכאות השיפוטיות במערכת השיפוט הפדראלית

ברמה הפדראלית ישנן שלוש ערכאות משפטיות:

  1. הערכאה הדיונית, היינו הערכאה השומעת עדויות ואת כלל המשפט בפעם הראשונה – Federal District Courts. בתי משפט אלה (94 במספר) הוקמו על ידי הקונגרס מכוח סמכותו ומפוזרים על פני כל ארצות הברית. ערכאה זו עוסקת בתיקים פליליים ואזרחיים כאחד.החלוקה הטריטוריאלית של ה- Federal District Courts נעשתה על פי גבולות המדינות השונות וגודל האוכלוסיה גם יחד. כך למשל ישנו Federal District Court אחד ויחיד החולש על כל מדינת איידהו, שהיא מדינה בעלת אוכלוסיה קטנה יחסית. לעומת זאת במדינות כמו ניו יורק וקליפורניה יש מספר Federal District Courts.בתוך כל ערכאה שכזו ישנה ערכאה מיוחדת של U.S. Bankruptcy Court. ענף זה עוסק רק בדיני פשיטת רגל.
  2. הערכאה הבאה היא ה-Federal Court of Appeals – בתי המשפט הפדראליים לערעורים מצויים בשנים עשר מקומות בלבד, וארצות הברית כולה מחולקת מבחינה גיאוגרפית המתאימה לאותם שנים עשר בתי משפט. על עורך הדין הישראלי לחשוב על חלוקה זו כמו על חלוקת הסמכות המקומית של בתי המשפט המחוזיים בישראל.כל שטח גיאוגרפי כזה מכונה Circuit, כך שכל בית משפט פדראלי לערעורים מכונה 1st Circuit, 2nd Circuit וכן הלאה עד ה-11th Circuit. המחוז ה-12 הוא –DC.בתי המשפט הפדראליים בניו יורק לדוגמא שייכים ל-2nd Circuit.מבחינה משפטית חשוב להדגיש, שהתקדימים המחייבים הם רק אלה של ה-Circuit, שבו נמצא בית הדין הפדראלי, בו מתנהל הדיון. כך למשל מבחינה אתית, עורך דין המביא בפני הערכאה הדיונית – District Court – תקדים של Circuit אחר חייב לציין זאת, שאם לא כן הוא מטעה את בית המשפט ובכך עובר עבירה אתית.יש להוסיף ולציין, שישנן גם ערכאות ערעור הפועלות על פי סמכות עניינית, כגון בית המשפט לערעורים בנושאי סחר בינלאומי הדן בערעורים על פסקי דין של ה-U.S. Court of International Trade, ובתי משפט בעלי סמכות לדון בערעורים על החלטות של ה-U.S. Patent and Trademark Office. כך ישנן עוד מספר ערכאות.
  3. מעל לערכאה הפדראלית לערעורים מצוי ה-Supreme Court of the United States. זהו בית משפט הכולל בתוכו פרדוקס: מחד הוא בית המשפט הבכיר ביותר בארצות הברית – The Highest Court in the Land, מאידך זהו בית המשפט בעל סמכויות השיפוט (Jurisdiction) המצומצמות ביותר.בית המשפט העליון של ארה"ב דן רק בתיקים הממלאים את התנאים המצטברים הבאים:א. השאלה המובאת בפניו עוסקת בפרשנות של החוקה האמריקנית או של חוקה של אחת המדינות.ב. הסוגיה עלתה במסגרת תיק, שהגיע כבר לערכאה הבכירה ביותר במערכת המשפט המדינתית (כפי שנפרט למטה מזה) או שבא לפניו מאחד מה-Court of Appeals של המערכת הפדראלית.על פי חוקת ארצות הברית לבית המשפט העליון הסמכות לדון בסדרה נוספת של נושאים, כגון עניינים של שגרירים, אמנות וכיו"ב, אך בפועל עיקר תפקידו ופועלו, ובתחום זה גם קנה את מעמדו, בפרשנות החוקה ובקביעת ההיררכיה בין החוקים והגורמים השונים.חשוב להדגיש, שכמו במקרה של בית המשפט הגבוה לצדק בישראל גם בית המשפט העליון האמריקני רשאי שלא לשמוע תיק כלל, ואכן רובן המכריע של העתירות המוגשות בפניו נדחות על הסף ואינן מגיעות לכדי לדיון כלל.

על פי חוקת ארצות הברית לבית המשפט העליון הסמכות לדון בסדרה נוספת של נושאים, כגון עניינים של שגרירים, אמנות וכיו"ב, אך בפועל עיקר תפקידו ופועלו, ובתחום זה גם קנה את מעמדו, בפרשנות החוקה ובקביעת ההיררכיה בין החוקים והגורמים השונים.

הערכאות המשפטיות במערכת המשפט המדינתית

מערכת המשפט המדינתית מחולקת אף היא לשלוש ערכאות:

  1. הערכאה הראשונה היא הערכאה הדיונית, ושמה אינו קבוע אלא משתנה ממדינה למדינה. כך למשל, בניו יורק (כמו בהרבה מדינות אחרות) מכונה ערכאה זו דווקא בשם "Supreme Court" וחשוב תמיד להבחין בינה לבין בית המשפט העליון של ארצות הברית. במסצ'וסטס לעומת זאת מכונה ערכאה זו בשם "Superior Court".יש להדגיש, כפי שנראה בהמשך, שכמעט בכל המדינות יש יותר מאשר בית משפט אחד בערכאה הדיונית הנמוכה, ולכל אחד מהם סמכות שיפוט עניינית שונה.
  2. הערכאה השניה היא ערכאת הערעור הראשונה. זו ערכאה לצרכי ערעורים כמעט באופן בלעדי, ומכונה לרוב Appellate Division. רק במספר מקרים מצומצמים שומעת ערכאת הערעור את התיק כערכאה ראשונה.
  3. הערכאה השלישית, State Court of Last Resort, מכונה כמעט תמיד Court of Appeals.יש לשים לב: גם במערכת המשפט הפדראלית וגם במערכת המשפט המדינתית הערכאה הבכירה מכונה Court of Appeals, אך אלה ערכאות נפרדות במערכת משפטית נפרדת ומגיעים אליהן דרך מסלול שונה לחלוטין.כפי שציינו לעיל, תיק יכול להגיע מה-Court of Appeals המדינתי ל-Supreme Court של ארה"ב.

מערכת בתי המשפט במדינת ניו יורק

הערכאה הראשונה בניו יורק מחולקת למספר גדול של בתי משפט. לחלקם סמכויות מקבילות, וכל תפקידם לחלק את העומס. ישנם Town courts, City Courts, County Courts ועוד כמה וכמה בתי משפט, אך בית המשפט בעל הסמכות הכללית הוא ה-Supreme Court [ושוב – זה אינו בית המשפט העליון של ארצות הברית, אלא דווקא הערכאה (כמעט) הנמוכה ביותר במדינת ניו יורק].

בית משפט זה מחזיק מכוח חוקת ניו יורק בסמכות העניינית (Subject Matter Jurisdiction) על כל דבר וענין, שלא הוצא מפורשות מסמכותו, ובכלל זה בכל עילה, שטרם נקבעה עדיין בחוק. היינו, על פי סעיף 7(b) לפרק הרביעי של חוקת ניו יורק, אם יחוקק בעתיד חוק המקים עילת תביעה חדשה, ואפילו לא ייקבע באופן מפורש למי סמכות השיפוט העניינית, הרי היא תהיה ל-Supreme Court באופן אוטומטי.

ייקל על המשפטן הישראלי להבין את חלוקת הסמכויות בין בתי המשפט השונים לבין ה-Supreme Court אם יחשוב על סמכותו של בית משפט השלום לעומת זו של בית המשפט לתביעות קטנות, שהרי ניתן להגיש תביעות מסויימות בבית משפט השלום, אף על פי שיש לבית המשפט לתביעות קטנות סמכות מקבילה. כמו בארץ, יש להגשת תביעה ב-Supreme Court במקרה כזה השלכות, כגון אי פסיקת שכר טרחה, הטלת הוצאות יתרות במקרה של הפסד וכיו"ב (ראה למשל CPLR 8102) (Civil Practice Law and Rules – המקבילה הניו יורקית לתקנות סדר הדין האזרחי וחוק בתי המשפט בישראל).

ישנן עוד ערכאות מיוחדות כגון בית המשפט לענייני משפחה (Family Court) ובית המשפט לענייני טיפול בעזבונות ( Surrogate Court).

תביעות כנגד המדינה למשל יכולות להיות מוגשות רק ל-Court of Claims, על פי Court of Claims Act §§8-9. גם תביעות של המדינה מצויות בתחום סמכותו הייחודית של בית משפט זה. בהחלטה מהפכנית משנת 1996 פסק בית המשפט לערעורים של ניו יורק, כי ניתן לתבוע את המדינה בנזיקין בעילה של "עוולה נזיקית חוקתית" (Constitutional Tort) (Brown v. State of New York, 89 N.Y.2d 172), וכי ל-Court of Claims סמכות שיפוט בענין.

בתי המשפט של הערכאה הראשונה פרושים על פני כל מדינת ניו יורק ומתחלקים על פי סמכות מקומית.

הערכאה השניה/ערכאת הערעור הראשונה: Appellate Division

ההבדל העיקרי והבולט הראשון בין מערכת המשפט הישראלית לזו הניו יורקית היא סמכותם של בתי משפט של ה-Appellate Division (יש לציין, שבמחוזות ה-1 וה-2 של העיר ניו יורק קיימת גם ערכאת Appellate Term המשמשת כערכאת ערעור על חלק מבתי המשפט ה"קטנים").

בעוד אצלנו בית המשפט המחוזי מחזיק בסמכויות של בית משפט לערעורים ושל ערכאה דיונית ראשונה גם יחד, בניו יורק הערכאה השניה נועדה כמעט רק לצרכי ערעורים (למעט מספר מצומצם של סמכויות כערכאה דיונית, שעליהן לא נתעכב כאן).

אלא שההבדל השני מהפכני לחלוטין למשפטן הישראלי:

עקרון הבסיס במערכת המשפט הניו יורקית הוא, שכל החלטה דורשת בחינה שניה. אשר על כן, על פי סעיף 5501 ל-CPLR סמכותו – ויש מי שיאמר חובתו – של בית משפט שלערעור לבחון את החלטת הערכאה הדיונית מבחינה משפטית ועובדתית גם יחד, ובכלל זה לבקר את שיקול דעתה של הערכאה הראשונה ואף את ממצאיה העובדתיים. זאת לעומת המצב המשפטי בישראל, שבה אחד העקרונות המשפטיים המצוטטים ביותר הוא, שאין ערכאת הערעור נוהגת לבחון את ממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית.

על פי סעיף 3222 ל-CPLR, מקום בו כל העובדות מוסכמות, והמחלוקת היא משפטית נטו, לערכאת הערעור הראשונה – Appellate Division – יש סמכות שיפוט ישירה, כלומר התיק יישמע ישירות בפניה.

בתי המשפט ה-Appellate Division ממוקמים בארבעה מקומות בלבד – שניים בעיר ניו יורק (1st Department (http://www.nycourts.gov/courts/ad1/index.shtml) , 2nd Department (http://www.nycourts.gov/courts/ad2/index.shtml) ), בעיר הבירה של ניו יורק – Albany ((3rd Department (http://www.nycourts.gov/ad3) וברוצ'סטר שבצפון המדינה (4th Department (http://www.nycourts.gov/ad4) ).

הערכאה השלישית והגבוהה ביותר במדינת ניו יורק היא ה-Court of Appeals. אל בית משפט זה מופנים ערעורים בלבד על ערכאת הערעור הראשונה, והוא משמש כבית המשפט הגבוה ביותר של מדינת ניו יורק. האפשרות היחידה – והנדירה – לערער על החלטה של בית משפט זה היא לערער לבית המשפט העליון של ארצות הברית בטענה של החלטה לא חוקתית, היינו כזו הסותרת את חוקת ארצות הברית.

סיכום

המאמר סוקר בקווים כלליים את מערכת המשפט האמריקאית ומציע לקורא הבנה – ולו ברמה הבסיסית – של הערכאות השונות והמהלך הכללי של תיק בארצות הברית, מתחילת הדיון ועד לסיום הליכי הערעור.

כפי שראינו לעיל, מערכת המשפט האמריקאית מציעה "פירוק לגורמים" ויש בה בתי משפט בעלי מומחיות ספציפית ו/או סמכויות שיפוט מוגבלות, הכל במטרה לייעל את הדיון. מערכת המשפט האמריקאית גם בנויה להתמודד עם המתח המתמיד שבין משפט פדראלי למשפט מדינתי.

יש לשים לב עוד, שהמאמר מתייחס למערכת המשפט האזרחית, ואינו נוגע למערכת המשפט הפלילית, שניתן למצוא בה הבדלים.

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אדי מאירי

By | 2018-03-18T23:03:13+00:00 ינואר 29th, 2013|דין אמריקאי|
שינוי גודל גופנים