מאמר קצר זה עוסק באחד מפסקי הדין החשובים ביותר בעת האחרונה בישראל לעניות דעתי, זהו פסק הדין בענין רמי מור. פסק הדין עיגן את הזכות לאנונימיות ברשת במשפט הישראלי, והוא מציג את נקודת האיזון שבין הזכות לאנונימיות והקשר בין אנונימיות לחופש ביטוי לבין הזכות לשם טוב והזכות לבוא חשבון עם מזיק.
במאמר קודם עסקנו בסמכות העניינית של בתי המשפט בניו יורק במקרה של Diversity, המצב בו לצדדים השונים אזרחות או מקום מושב במדינות אחרות (כולל במדינות של ארצות הברית). מאמר זה עוסק בסוגיה קרובה: הסמכות העניינית של בתי משפט מקום בו שני הצדדים נתפשים כבני אותה מדינה בארצות הברית, אך לאחד מהם גם אזרחות של מדינה זרה, או שהוא חי בה. זהו מצב של Diversity עם אזרחות כפולה, וחלים במצב זה כללים מיוחדים.
המאמר עוסק בזכויות יוצרים בחקיקה ובפסיקה בארצות הברית. האם מותר להעלות פסק דין מארצות הברית לרשת? למי יש זכויות יוצרים עליו? מה ההבדלים בין חקיקה ופסיקה פדראליות לחקיקה ופסיקה מדינתית? המאמר משיב על שאלות אלה לקראת עלייתו של תחום חדש של דין אמריקאי בניהולי, עו"ד אדי מאירי, באתר www.psakdin.co.il.
עולם האינטרנט מוכר לכולנו, ורובנו המכריע יודע את משמעות המושג "שם מתחם" - Domain. המאמר יעסוק בפן עסקי של הזכויות ב-domain, פן המצוי על הגבול הדק שבין מותר לאסור ברשת, שבין ניצול הזדמנות עסקית לניצול. Cybersquatting הוא מצב בו גורם מסויים רוכש שם דומיין המזוהה עם גורם אחר, ואחר כך מנסה ל"סחור" ב"נכס" החדש. האם הדבר מותר? אסור? האם יש הבדלי גישה בין ישראל לארצות הברית? על שאלות אלה ואחרות ינסה המאמר להשיב.
כפי שידוע לכל עו"ד ומשפטן, סוגיית הסמכות העניינית היא סוגייה עקרונית וראשונה להיבדק בכל תביעה. במאמר זה נתמקד במקרה אחד של סמכות שיפוט עניינית פדראלית בארצות הברית, הוא המצב שבו התובעים והנתבעים הם אזרחי מדינות שונות (Diversity). לפני שנפנה לכללי הסמכות העניינית במקרה המיוחד של Diversity בארצות הברית ניתן הסבר קצר וכללי לטובת הקוראים, שאינם משפטנים בדבר משמעות המונחים ויישומם הלכה למעשה.
במאמר זה נתוודע לעיקרי המערכת המשפטית האמריקאית, תוך שימת דגש על מדינת ניו יורק. בכדי להיכנס לעובי הקורה ולהכיר חקיקה ופסיקה, יש להבין ראשית כיצד בנויה המערכת, וכיצד היא פועלת. עו"ד אדי מאירי מפרט על מבנה המערכת המשפטית בארה"ב.
לרוב, עורכי דין בוחרים את הפורום המשפטי מתוך שיקולי נוחות: מחד נוחות ללקוחם, ומאידך הסבת אי נוחות לצד שכנגד. אחת הטענות הקלאסיות, שיעלה נתבע כנגד סמכות שיפוט של בית משפט כלשהו, בעיקר כשמבחינת הסמכות העניינית והסמכות המקומית לא נפלו בהן פגמים, תהיה טענת "פורום לא נאות". ברשימה קצרה זו ננסה לעמוד על מקצת הכללים והשיקולים הנוגעים לטענה זו במדינת ניו יורק.
כפי שציינו במאמר קודם פסקי דין המתקבלים בתחום שיפוט אחד אינם יכולים להיאכף באופן אוטומאטי בתחום שיפוט אחר. זאת מכיון שכל תחום שיפוט מכיר בפסקי הדין של בתי המשפט שלו בלבד. כך לדוגמא פסק דין ישראלי אינו אלא פיסת נייר עבור רשויות ההוצאה לפועל בארצות הברית, והדבר נכון גם להיפך. על מנת שפסק דין זר ייאכף, יש צורך בהליך מיוחד ל"הכרה" בפסק הדין הזר בתוך מערכת המשפט המקומית, ורק אחר כך ניתן להתחיל לאכוף אותו. וחשוב להבין: מה שייאכף אינו פסק הדין הזר, אלא פסק הדין המקומי (אשר כאמור נתן לפסק הדין הזר הכרה, כאילו ניתן באופן מקומי).